איך אני גורמת לעבודה מהבית לעבוד בשבילי

אני קצת מתביישת להגיד את זה, כי אני יודעת שהקורונה עשתה נזקים בלתי נתפסים בחיים של הרבה אנשים, בטח במובן הקרייריסטי והכספי, עם שלל הוצאות לחל"ת, בעיקר של נשים רבות שספגו מכה קשה במובן הקרייריסטי במהלך הקורונה. אבל אצלי, על האי הקטן הזה שנקרא "החיים של יעל רגב", הקורונה סימנה פריחה משמעותית, בהרבה מובנים, אישיים וקרייריסטיים. בראש ובראשונה, וזה דבר מאוד אישי, בגלל שאני אינטרוברטית שמוסווית כאקסטרוברטית (כלומר אני בכלל מופנמת ושואבת את האנרגיות שלי משהיה עם עצמי ולא מסיטואציות חברתיות), כל נושא הבידוד עשה לי די טוב. אין לי שום בעיה להיות בבית ולא לצאת למקומות, להיפך, הרבה פעמים זו תהיה הבחירה הראשונה שלי גם כשהאופציה היא לצאת ולבלות. אפילו כשאני בחו"ל, תמיד מגיע אחרי כמה ימים השלב הזה שעם כל הכבוד לספורה, פשוט בא לי כבר הביתה.

בכל אופן, כל ההקדמה המתרברבת והמעצבנת הזאת נוסחה כדי לדבר אתכן על אחת התופעות המבורכות של הקורונה- המעבר לעבודה מהבית. אני, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, עוד לא חזרתי לעבוד מהמשרד (בעבודתי כעורכת בג'רוזלם פוסט) ואם זה תלוי בי - אני גם לא אחזור. השינוי של עבודה מהבית היה כל כך משמעותי לטובה עבורי ופינה לי חלל רחב שהיה מוקדש עד אז מבחינת זמן ואנרגיה אך ורק לעבודה אינסופית.

אני חושבת למשל שעצם העובדה שלא הייתי נעולה שעות על גבי שעות במשרד השנה, עזר לי למצוא זוגיות משמעותית. היה לי זמן גם לפני לפני זוגיות אם ממש הייתי רוצה, אבל היה משהו בלהיות ספונה פיזית במשרד כל היום שנעל אותי גם רגשית מלייצר חיים אישיים מעבר. אבל כמובן שהמעבר לעבודה מהבית לא יצר אצלי מעבר למאה אחוז השקעה בחיים אישיים והזנחה של אלו הקרייריסטיים. להיפך, כמו אצל כולם, העבודה מהבית בהחלט הצליחה להפוך למבלבלת מבחינת איפה יום העבודה מתחיל ואיפה הוא נגמר ואם יש בכלל דבר כזה, בעיקר עבורי, שעושה קריירה ומתפרנסת גם מעבודתי ברשתות החברתיות ואונליין, שם אין לעולם מנוחה לרשעים. אז כן, בגדול, אני מרגישה שהמעבר לעבודה מהבית עשה רק טוב גם לחיים האישיים שלי, אפילו אם העבודה קצת זולגת לתוך שעות מאוחרות יותר וסופי שבוע (תכלס היא תמיד זלגה במקרה שלי..). אבל אני יודעת שלא מעט מכן, בעיקר כאלו שבעבר היו להן גבולות פיזיים הרבה יותר ברוריים בית בית לעבודה, מוצאות את עצמכן מחפשות ממש כמוני להדק ולשכלל תמיד את האיזון בין הבית לעבודה, בעיקר כשהכל קורה בתוך חלל אחד. ובכלל, הסיכון של להגיע למצב של שחיקה, מצב שאני הגעתי אליו באופן מפורש בשנת 2018 והיה לי מאוד קשה להשתקם ממנו- מצריך מאיתנו לעשות עבודה הרבה יותר ברורה של גבולות ודאגה לעצמנו. האם אני עושה את זה בצורה מושלמת? וואו הכי הכי רחוק משם, אבל אני כל הזמן מנסה! ויש לי את השיטות שלי שאני רוצה לחלוק אתכן. אז הנה כמה שיטות וטיפים שעזרו לי לעשות את הדבר הזה שנקרא חיים ועבודה בבלילה אחת- לקצת פחות שוחק וקצת יותר מטיב.

צילום: רותם לבל

דבר ראשון, אני ממש מאמינה שלפעולות הפיזיות שאנחנו עושות יש המון חשיבות. אומרים שמחשבה יוצרת מציאות, אני חושבת שגם פעולה יוצרת מציאות.

טקסים פיזיים, גם אם הם מרגישים מטופשים וקטנים, עוזרים מאוד לייצר בראש הבדלה ברורה בין מתי עובדים ומתי "חיים". יש לי חלל נפרד, כלומר ממש חלק נפרד שהוא משרד אצלי בבית, אז זה הופך את הסעיף הזה לפשוט יותר, אבל אפשר לבצע אותו גם כשהמשרד שלך הוא שולחן קטן בפינה בסלון. כשאני מסיימת כל יום עבודה, אני מסדרת את שולחן העבודה שלי, מפנה למטבח את הכלים ומחזירה את כל כוסות התה שהצטברו שם במהלך היום ומכבה את האור. כשאת סוגרת פיזית את כל האלמנטים שקשורים לסביבת העבודה שלך, יותר קל להתנתק ממנה מאשר כשהיא נשארת מוארת זורחת ומבולגנת- כאילו ממש מזמינה אותך לחזור ולהתעסק בה. בכלל, אני מאוד מקפידה לעשות טקסטים פיזיים שיבהירו לי את ההפרדה בין עבודה לחיים- למשל בבוקר אני תמיד תמיד תמיד מסדרת את המיטה אחרי שאני קמה. אבל תמיד. למרות שאני בסך הכל הולכת לעבוד כמה מטרים ממנה, זה עוזר לי לסמן לעצמי באופן ברור שעכשיו מתחילים לעבוד ומפסיקים לנוח. בימי שישי ושבת למשל, אני לא מסדרת את המיטה- וזה עוזר לי גם להפריד פיזית ותוצאה מכך נפשית בין זמן עבודה לזמן פנאי אישי.

עוד דבר קריטי בעיניי הוא להשאיר כמה שפחות דברים שמעמיסים על המוח ולהעביר אותם לנייר.

ברור שהעבודה, וגם החיים, ממשיכים להיות איתנו בלי להתחשב במה היום ומה השעה- כי את המחשבות שלנו קצת קשה לכבות. אבל יש דרך, מאוד מוכרת ומאוד פשוטה אבל מאוד קריטית, לעזור למחשבות האלו להירגע קצת. להכין רשימה ברורה של משימות. אני מחלקת את דף המשימות היומי שלי למשימות שקשורות לעבודה, משימות שקשורות לעסק ומשימות אישיות - לכל אחד מהתחומים האלו יש חלק משלו בעמוד המשימות היומי וזה מאוד עוזר לי לעשות סדר בין המשימות השונות, ובעיקר להוריד את המחשבות הטורדניות שיושבות לי בראש לגבי מה אני עלולה לשכוח לעשות עבור הקריירה שלי ועבור עצמי באותו היום. אני מוצאת שהכי חשוב לבנות את הרשימה הזאת אחרי הצהריים, לקראת סוף יום העבודה ולהכין אותה לקראת היום שלמחרת. ממש לרשום בפירוט הכל, ככה הלחץ של האם שכחתי משהו שאני חייבת להספיק מחר לא יושב לך על הראש בערב כשאת רוצה להירגע.

לעבודה מהבית יש לצערי כל כך הרבה קונוטציות שליליות של עומס עבודה ללא גבולות ושחיקה, בדידות והיעדר גבולות וכל כך הרבה כתבות התפרסמו בשנה האחרונה על איך שהמעבר לעבודה מהבית חירב לאנשים את החיים, אבל אני רואה בה כל כך הרבה יתרונות. למשל, ביטול הזמן המטורף שאנחנו מבזבזים בנסיעות ופקקים, חיסכון על ארוחות צהריים שנקנות בחוץ והאופציה לעצור כל צהריים ולהכין לעצמנו אוכל, לתפוס נמנום קצר של רבע שעה בשעה הזאת אחרי הצהריים שאנחנו מתים לישון (אצל כולם זה מתחיל בשלוש וחצי כזה..) וכמובן פנאי להיות עם האנשים שקרובים לנו וגרים איתנו בבית, ממש להיות איתם פיזית, יותר שעות. מבחינתי, השנה האחרונה האדירה לחלוטין את היתרונות של העבודה מהבית על פני החלקים השליליים וזה עוזר לי לרצות לייצר לעצמי שגרה מאוד מוקפדת ובריאה, כי אני כל כך רוצה לגרום לעבודה מהבית לעבוד בשבילי, לנצח.

ומצאתי לכן את הספר החדש והחמוד הזה, למי שרוצה להמשיך קריאה בנושא, הנה הלינק ועוד לינק (אפיליאייטס).