top of page
The moogazine המגזין
  • 7 בדצמ׳ 2021
  • זמן קריאה 4 דקות

ree


השבוע, עונת האדבנט קאלנדרז הביאה לנו מתנה הלא צפויה – את האדבנט קאלנדר המפוקפק של שאנל. טיק טוקרית שרכשה במחיר מופרך של 825 דולרים את האדבנט של שאנל גילתה להפתעה שרוב הימים מכילים מיני מוצרי זבל כמו ספרון קומיקס או צמיד חוט עם תליון פלסטיק. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חולה על ניק נאקס מוגזמים כמו מדבקות וסיכות בקופסאות הפתעה ווינק ווינק, אבל כשאת משלמת 825 דולרים על אדבנט ביוטי – את רוצה שיהיה שם קצת ביוטי. לא שני ליפסטיקים בגודל מוקטן ו- 14 דפי מדבקות. התקרית עוררה סערה ושלל דאחקות על חשבונו של המותג הנעלה, ובהמשך שאנל אף הגיבו (תגובה עניינית ומקובלת לחלוטין). אבל התחושה שאני נשארתי אתה מכל האירוע היא שאיזה כיף שאנחנו חיים בתקופת הרשתות החבריות שבה אפשר לקחת את כל הדינוזאורים הגדולים האלו, הנפילים המכובדים, שאף אחד אף פעם לא העז לגעת בהם, למשל שאנל, ולהצביע ולומר – המלך הוא עירום. מעולם לא חיינו בתקופה שבה היה קל יותר או מקובל יותר לחשוף אמיתות לא פופולריות בפומבי, וכידוע, מדובר באחד מהאקטים החביבים עליי. אז בואו גם אנחנו נדבר על כמה אמיתות לא פופולריות שהגיעה הזמן לחשוף אותן!


1. אנחנו בחיים לא נסיים מחברת לפני שנקנה או ממש נתפתה לקנות מחברת חדשה. מחברות הן לא צנצנת נוטלה בואו נודה בזה. אף אחת בהיסטוריה של החיים לא סיימה באמת מחברת. אני לא מדברת על השנה האחרונה בתיכון או באוניברסיטה כשכבר לא עניין אותנו כלום חוץ מלעוף משם והיינו כותבות במחברת עד הסוף כולל על החלק הקשיח החלק של העמוד האחרון פלאס מצמידות עם שדכן דפים שהשאלנו מאנשים אחרים בכיתה. אני מדברת על המחברות האלו שאנחנו קונות בשאיפה שעם המחברת הזאת אנחנו הולכות לגמרי לשנות את החיים שלנו מהקצה אל הקצה. המחברות שאנחנו קונות כדי לרשום שם טיפים פיננסים ואת התוכנית שלנו ליציאה מהמינוס. המחברות שאנחנו קונות כדי לרשום שם את ראשי הפרקים של הספר שאנחנו הולכות לכתוב. אתן יודעות בדיוק על מה אני מדברת! מי אי פעם סיימה מחברת כזאת לפני שהיא התפתתה לקנות אחת חדשה? אף אחת.


2. לא כל התינוקות חמודים לא נעים לומר ואף אחד גם לא אומר את זה (חוץ מג'ואן ריברס כפרה עליה שהייתה מדברת באופן קבוע על כמה שנורת' ווסט הייתה תינוקות מכוערת) אבל יש תינוקות שהם פאקינג צ'אקי. אני יודעת שיש אלרגנים מיוחדים או משהו בסגנון שהאימא מפיצה מתוך עצמה אחרי הלידה ומסתירים מפניה את העובדה שהילד שלה כעור- אבל מה אתנו, החברים שלה, בני הדודים, שלא ילדו הרגע ועינינו לא מעורפלות מהורמונים וחוסר שינה ואנחנו נאלצים להגיע עם מתנה יקרה מדי ולומר לה בלי שמץ ציניות איזה מתוק הילד שלה? The struggle is real. לא סתם אחת המחמאות המשונות שאומרים על תינוקות וכולם פשוט מקבלים את המחמאה הזאת בהבנה זה שהתינוק "ברור", הרבה תינוקות פשוט נראים..הממ, לא ברורים.


3. לאף אחד אין פאקינג מושג מה הוא עושה חוץ מרופאים מנתחים, אני מקווה. חוץ מהם? אף אחד. כולם פשוט מעמידים פנים שהם יודעים מה הם עושים ובתקווה זה עובד. אני יודעת שנדמה לכן שאנשים מצליחים לגמרי יודעים מה הם עושים ועל מה הם מדברים – אבל האמת היא שרוב האנשים מאלתרים יותר ממה שנדמה לכן. כל האנשים שאתם מסתכלים עליהם בהערצה- הם לחוצים ולא יודעים בדיוק מה הם עושים בדיוק כמוכם. אני יודעת שקשה לעכל את זה וזה נשמע לא מוכח ולא הגיוני- אבל זה ככה. כל מי שאתם מכירים שהצליח ונראה שהוא ודע בדיוק על מה הוא מדבר – נכשל עשרות פעמים בדרך לשם עד שהמציאות פשוט הרביצה בו או בה את הידע. להפגין ביטחון הרבה פעמים זה 90 אחוז מהדרך להצלחה וגם פשוט לעשות אפילו אם אין לך מושג מה אתה עושה.


4. אף אחד לא נעשה מפורסם באינסטה או בטיק טוק או ביו טיוב רק כי הוא עקבי ואותנטי, אבל ממש לא. כמות האנשים העקביים והאותנטיים ברשתות החברתיות שלא מצליחים לגרד 100 עוקבים היא רבה. כישרון הוא בהחלט חלק גדול מהעניין, אבל עוד כמה גורמים מבאסים כמו מזל, להיות במקום הנכון בזמן הנכון וללכוד בדיוק את רוח הרגע. כל הדברים האלו שאביב גפן החכם אמר לנטע ברזילי שתכלס גרמו להצלחה שלה והיא כעסה וטענה שזו הייתה רק עבודה קשה. אז לא. כמות האנשים שעובדים קשה בקופה במקדונלדס היא מרשימה. לדעתי ג'ף בזוס עובד פחות קשה מהם. והוא בטוח גם פחות אותנטי מהם. והנה הוא יותר מצליח. בואו נעשה קייס סטאדי קטן שאני מדי פעם מהרהרת בו: אני מנסה לפעמים לנתח למה אנשים שאני עפה עליהם, למשל קורנליוס האיום, לא מטפסים לרמות ההכרה של אנשים שאני גם עפה עליהם ועושים דברים דומים, כמו עדן דניאל גבאי, למשל. קורנליוס עובד שנים והוא עקבי ושנון בצורה גאונית, אבל יש משהו בתוכן שלו, דווקא בזה שהוא אותנטי אולי קצת מדי, שהוא קשה מדי לעיכול להרבה אנשים. חלק מהאותנטיות שלו היא גם לצחוק על הקהל שלו (הוא קורה להם נתינים וצוחק גם על לקוחות שבאים אליו, והרבה מאתנו מזדהים עם הצד של הלקוח יותר מאשר עם הצד שלו, כי כולנו לקוחות מעצבנים לא פעם). בעוד עדן דניאל גבאי מאוד מצחיק, ברמות של גאונות של פחות מקורנליוס, אבל הוא הרבה פחות בוטה והרבה יותר קל לעיכול במובן מסוים. בנוסף, הוא גם צוחק רק על סלבס ולא עלינו וזה תמיד יותר קל ונעים לנו. מה אני מנסה להגיד? שגם אותנטיות צריכה להיות בפיקוח מסוים כדי לתפוס ברשתות החברתיות. זה לא באמת מערב פרוע של התמדה ואותנטיות. מבינות? המשוואה המביכה הזאת שמוכרות ומוכרים לכן כל מיני משווקות ומשווקי קורסים לרשתות החבריות של אותנטיות פלוס התמדה וככה תצליח? בולשיט.


מוגזמות אני מתה לשמוע את האמיתות הלא פופולריות שלכן! תכתבו לנו בתגובות ויאללה בואו נדבר!

 
 

ree


לא יודעת מה אתכן, אבל אני הייתי ילדה חצופה. כלומר, זו לפחות הייתה הגישה הרווחת לגבי. בדיעבד, אני חושבת שהייתי פשוט ילדה מוגזמת, אבל עבור הורה, ואני מבינה את זה, החוויה של ילד מוגזם היא חוויה של ילד שהוא מאוד חצוף ודרמטי. ולמרות שתמיד חשבתי שזה דבר נוראי, כי גדלתי לחשוב שזה דבר נוראי, אני לאחרונה מתחילה להבין שזה פשוט דבר מקסים. לא מעט בגלל ילדה אחת גאונית בשם נורת' ווסט שהיא בוא זמנית הסיוט הכי גדול של כל הורה וגם החלום הכי גדול כשמבינים איזו זכות גדולה זו לגדל אישיות כל כך צבעונית ומוגזמת כמוה.

למי שלא מכירה בטעות, נורת' ווסט היא ביתם של קניה ווסט וקים קרדשיאן. והיא ילדה שהיא כולה רכבת הרים מטורפת מהיום שהיא ולדה. היא קולנית ודיווה, ואוהבת להתלבש ולהופיע ולהציק ותמיד לומר את הדברים הכי חסרי טקט בעולם. קים אפילו הבינה יום אחד יחד עם קלואי שמי שמדליף בעקיפין דברים לתקשורת זו נורת' שמספרת לילדים בגן שלה את כל הסיפורים על המשפחה. כפרה עליה. בגדול, אני מאוד נהנית לראות את האופן שבו קים קרדשיאן וקניה ווסט חוגגים ומעצימים את הדיווה שהיא נורת' ומספרים עם הרבה חיוך על מעלליה. יש למשל סרטון שבו קים מספרת שהיא ביקשה מנורת' ביס מהתפוח שלה ונורת' ענתה לה "לא, לא, קורונה!" עם אטיטיוד של דיווה ותנועת יד. קניה ווסט סיפר על מקרה שבו הוא ניסה לעזור לנורת' לעצב תחפושת והיא הזדעזעה ממה שהוא יצר ואמרה לו "איך אתה בכלל מעצב אופנה?". קים סיפרה על עוד רגע חצוף למדי שבו נורת' אמרה לה שהבית שלה (של קים) "משעמם ומכוער" ויש עוד הרבה הרבה סיפורים כאלו שהם ממש מתוקים, אבל ללא ספק מאוד חצופים.



ree

ועדיין, למרות שלפחות תקשורתית נדמה שקים וקניה חוגגים את החוצפה של נורת', נתקלתי גם בכמה סדקים ובקושי של קים עם ההתנהגות של נורת', ומצד אחד אני מבינה אותה, מצד שני, יש לי כמה דברים לומר על זה. כי עם כל הכבוד להורים שסובלים מהילדים החצופים שלהם, בשורה התחתונה, בטח בילדות, במערכת היחסים בין הורה לילד, ההורה הוא זה שמכתיב את הטון. כמה שקשה להורה שיש לו ילד חצוף, החוויה של להיות ילד חצוף שלהורה שלו קשה עם זה שהוא חצוף, היא קלה לא פחות. ואגב, אם כבר נדבר על ביצה ותרנגולת, ניתן לנחש שיש סיבות לכך שהילד הוא חצוף, ובדרך כלל, ה"אשם" אם אנחנו רוצים לקרוא לזה ככה הוא ההורה, לא הילד. כי שוב, ככה זה עובד, ההורה מכתיב את הטון, הילד מגיב לטון. כמובן שאין לי הוכחות לכך מהילדות שלי, אבל אני מקבלת מראה מעניינת בנושא באמצעות נורת'. אחת ההוכחות המעניינות שמצאתי לטענה הזאת הייתה בסרטון יחסית ויראלי של קים קרדשיאן שבו נורת' מנסה לבוא ולהתבדר איתה וקים, ואני לגמרי מבינה את זה, רק רוצה קצת שקט. היא מתחבאת בחדר האמבטיה שלה ואומרת למצלמה "וואו רק פה אני יכולה לברוח קצת מהילדים שלי, הם לא נותנים לי שקט". ואפשר לשמוע מבעד למצלמה גם את נורת', שלא נראית בפריים אומרת לאימה - "היי, זה לא דבר יפה להגיד". אין ספק, שנורת', המוגזמת והחצופה, קיבלה הרבה ריקושטים של "די אין לי כוח אלייך", לאישיות הכל כך גדולה שלה. אני לא מאשימה את קים ואין לי ספק שזה אתגר לפרקים להיות אימא לילדה שהיא כל כך הרבה ילדה, ועדיין, אפשר לדמיין את הריקושטים שנורת' כנראה סופגת, ואם אתן גם הייתן ילדות מוגזמות – אתן ודאי יודעות על מה אני מדברת.



ree

האדם הראשון שגרם לי לחשוב שאולי לגדל ילדה חצופה זו בכלל ברכה ולא כזאת קללה כמו שאני חשבתי הוא ידיד שלי רוזי. אמרתי לו שהייתי ילדה ממש חצופה ולכן ברור לי למה להורים שלי היה קשה איתי והוא אמר "נו אבל זה דווקא חמוד". המחשבה שילדה חצופה זה אולי בכלל חמוד ולא נטל היא מחשבה שאני נהנית לגלגל בחודשים האחרונים. תודה רבה רוזי ותודה רבה נורת'י! ואגב, אין ילד יותר חצוף מפודי! וזה באמת חמוד. לא פשוט, אבל ממש חמוד. ואם יש לכן ילדה חצופה, או שהייתן בעצמכן ילדות חצופות, לא משנה אם זו תכונה מולדת או התנהגות מתריסה שנוצרה ממחסור בתשומת לב הורי, אל תשכחו שילדות חצופות זה דווקא חמוד.

 
 
bottom of page